ההוק הוא "כרטיס הביקור" של הסרט. הוא לא חייב להיות קשור לעלילה באופן ישיר. הוא יכול להיות:
בסרט "דבק מטורף": ההוק הוא כבר בשוטים הראשונים ובשם הסרט. הצפייה באישה המזהירה את בעלה מפני נגיע בדבק המטורף בצורה כל כך רצינית וקרירה מייצרת אצלנו תחושה של "משהו פה מוזר, אני רוצה לראות לאן זה הולך". זה הוק של טון ואווירה.
האירוע המחולל הוא הרגע שבו ה"בעיה" נחשפת. זה הרגע שמוציא את הגיבור מהשגרה שלו ומכריח אותו לצאת למסע (פיזי או נפשי). בלי האירוע הזה – אין סרט, כי הכל ממשיך כרגיל.
בסרט "דבק מטורף": כאן יש טוויסט מעניין שמתאים למה שפבלו אוטין אמר – האירוע המחולל קרה לפני שהסרט התחיל (Off-screen). האירוע המחולל האמיתי הוא המשבר בנישואין של הזוג, או ההחלטה של האישה לקנות את הדבק המטורף בחנות. אנחנו לא רואים את הרגע הזה, אנחנו רק רואים את התוצאה שלו – הם כבר בתוך הפעולה.
אם הצופה שואל: "מה הגיבור הולך לעשות עכשיו כדי לפתור את הבעיה?" – זה בזכות האירוע המחולל.