הנה סיכום מפורט המותאם לתלמידים, המחולק לפי נושאים כדי להקל על הלמידה וההבנה של הסרט:
הסרט מתרחש ברומא בשנת 1948, שנים ספורות לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. איטליה הייתה אז מדינה מרוסקת: הכלכלה קרסה, האבטלה הייתה בשיא, והתושבים נלחמו על הישרדות יומיומית. הסרט אינו עוסק בגיבורי-על או בעושר, אלא באנשים הפשוטים שמנסים למצוא פת לחם.
הגיבור הוא אנטוניו ריצ'י, אבא צעיר המובטל מזה זמן רב. הוא מקבל הזדמנות עבודה כ"מדביק מודעות", אך תנאי הסף לעבודה הוא בעלות על אופניים. מאחר שאנטוניו משכן את אופניו כדי לקנות אוכל למשפחתו, אשתו מריה מקריבה את סדיני הנדוניה היקרים שלהם כדי לפדות את האופניים מבית המשכון.
מיד לאחר שמתחיל לעבוד, האופניים נגנבים ממנו בחוצות העיר. מה שנראה כבעיה טכנית הופך למסע חיפוש נואש וטראגי. אנטוניו, מלווה בבנו הקטן ברונו, מסתובב ברחובות, בשווקים ובכנסיות של רומא בניסיון למצוא את הגנב. לאורך הדרך, הוא פוגש אדישות מצד המשטרה וחוסר אונים מול החברה.
הסרט נחשב למהפכני משום שהוא הציג שפה קולנועית חדשה:
הסרט אינו מסתיים ב"ניצחון" הוליוודי. השיא מגיע כאשר אנטוניו, שבור מהייאוש והעוני, מנסה בעצמו לגנוב אופניים של מישהו אחר. הוא נתפס מיד ומושפל מול עיניו של בנו, ברונו.
הטרגדיה האמיתית בסרט אינה איבוד האופניים, אלא הקריסה המוסרית של אדם טוב שנאלץ, בגלל מצוקה קיצונית, להפוך לאדם שהוא עצמו תיעב. ברונו רואה את אביו, שהיה עבורו גיבור, מוכה ומושפל – רגע שמנפץ את תמימותו של הילד.
הסרט מסתיים בסצנה מרגשת: הבעלים של האופניים מחליט לא להגיש תלונה לאחר שהוא רואה את בכיו של ברונו. אנטוניו ובנו הולכים משם אל תוך הקהל הסואן של רומא. זהו סוף פתוח המדגיש את המאבק היומיומי של המוני אנשים. אין סוף "טוב" או "רע", יש רק את החיים עצמם, שמתמשכים למרות הכל.
לסיכום, "גונבי האופניים" הוא סרט על כבוד, אהבת אב ובן, ומעל הכל – כתב אישום נוקב נגד חברה שדוחקת את אזרחיה החלשים לקצה, עד שהם נאלצים לאבד את צלם האנוש שלהם כדי לשרוד.