בשיעור זה בחנו כיצד קולנוע יכול לא רק לבדר, אלא גם להשפיע ולשנות את המציאות. במסגרת קורס "צילום.פעולה", עברנו על שלוש מטאפורות מרכזיות המייצגות גישות שונות לעשייה קולנועית, לצד ה"טוויסט" הביקורתי של כל אחת מהן:
- האריה (קולנוע כחלום ואסקפיזם): מייצג את הקולנוע ההוליוודי הקלאסי והבידור הטהור (מוטו הוליווד: Ars gratia artis – אמנות לשם אמנות). גישה זו נשענת על הפילוסופיה של עמנואל קאנט (שיפוט אסתטי נטול אינטרס) ואוסקר ויילד. הקולנוע בורא עולם מושלם ונפרד מהמציאות באמצעות תאורת High Key, צבעי טכניקולור רוויים, שיטת הכוכבים ועבודה באולפנים.
- המראה והאשנב (קולנוע כתיעוד ועדויות):
- המראה: מייצגת את הזרם הריאליסטי (כמו הניאו-ריאליזם האיטלקי ב"גונבי האופניים" או "ארץ נוודים"), השואף לשקף את המציאות כפי שהיא ברחוב, באור טבעי ועם שחקנים לא מקצועיים (לפי התיאוריה של אנדרה באזאן).
- הטוויסט – האשנב: המראה היא כלי פסיבי ורחב מדי. לעומתה, האשנב מכריח את הצופה להביט באופן אקטיבי וממוקד בפינה קטנה, מוזנחת או ספציפית במציאות, ובכך הופך את המגבלה של סרט קצר ליתרון.
- הפטיש והאיזמל (קולנוע ככלי לשינוי חברתי):
- הפטיש: מבוסס על האמירה של ברכט/טרוצקי/מאיקובסקי שהאמנות היא "פטיש מעצב". מטרתה לנפץ תודעה כוזבת ולעורר לפעולה חברתית באמצעות "אפקט הניכור" (מניעת הזדהות רגשית כדי לעודד חשיבה ביקורתית).
- הטוויסט – האיזמל: הפטיש הוא כלי גס ורועש שעלול להרחיק את הצופה. האיזמל (סכין המנתחים), לעומת זאת, פועל בדיוק כירורגי – הוא חודר בעדינות מתחת לעור, מפריד בין אמת לשקר וגורם לצופה לגלות את המסר בעצמו.
משימת הקורס "צילום.פעולה": להתמקד בבעיה ספציפית בסביבה הקרובה, לבצע פעולה אמנותית במרחב הציבורי כדי לעורר שינוי, ולתעד את התהליך והשפעתו בסרט דוקומנטרי.
צפו בסרטון וענו על השאלות