ז'אנר המערבון נולד עם סרט הקולנוע "שוד הרכבת הגדול" (1903). הירייה הישירה למצלמה הבהילה את הקהל, אך גם הניחה את היסודות לז'אנר: אקשן, מרדפים, רכבות, סוסים, והמאבק הנצחי בין "טובים" ל"רעים".
המערבון הקלאסי מתרחש לרוב בין השנים 1865-1900 באזורי הספר של דרום-מערב ארה"ב, ומתאפיין בסמלים מובהקים: אקדחים, כובעי בוקרים, מגפיים והסלון (הבר המקומי). גיבור המערבון הקלאסי הוא דמות שלווה, בודדת, בעלת מוסר גבוה, הנלחמת למען הצדק ללא פחד וללא אינטרס כלכלי.
ההיסטוריה האמיתית מול המיתוס
המערבון הקלאסי נטה "להלבין" את ההיסטוריה: הוא העריץ את הקולוניזציה, הציג ילידים (אינדיאנים) כפראים מסוכנים, וקיבע נשים בתבניות של "האישה ההגונה" או "הפרוצה". המציאות הייתה שונה (ו"פרועה" באמת): לאחר מלחמת האזרחים, הממשל חילק אדמות חינם כדי ליישב את השטח במהירות. הדבר הוביל לספסרות, שליטת בעלי הון, היעדר אכיפת חוק, תפוצת נשק רחבה ואלימות קשה כלפי הילידים שפונו לשמורות.
שלושת שלבי ההתפתחות של הז'אנר ("השילוש הקדוש")
ניתן לחלק את ההיסטוריה של המערבון ל-3 תקופות מרכזיות, המקבילות לכותרות הסרט המפורסם "הטוב, הרע והמכוער":
"הטוב" - המערבון הקלאסי (עד 1965): ז'אנר בטוח בעצמו. הגיבור הוא ה"טוב" המוחלט (האביר עם הכובע הלבן) שמייצג קידמה וציוויליזציה מול הפרא. חלוקה ברורה לטובים ולרעים, והטוב תמיד מנצח.
"הרע" - מערבוני הספגטי (1965-1975): תקופה של מחאה בארה"ב (בעקבות מלחמת וייטנאם). המוסר הופך לאפור. הגיבור הופך לאנטי-גיבור מלוכלך, ציני ורודף בצע. הגבול בין הגיבור לנבל מטשטש – כולם אלימים ומונעים מאינטרסים אישיים. הבולט בתקופה זו: קלינט איסטווד.
"המכוער" - המערבון המודרני (מ-1975 ואילך): הז'אנר מסתכל במראה ובוחן את ה"כיעור" שמתחת למיתוס: הגזענות, המחיר הנפשי של האלימות והפוסט-טראומה. הגיבורים מיוסרים ומבינים שאין שום תהילה ברצח. בנוסף, ניתן מקום לדמויות שנדחקו לשוליים (נשים חזקות, נקודת המבט של הילידים).
מקרי בוחן: האנטי-גיבור במרכז
1. "המחפשים" (The Searchers, 1956) - במאי: ג'ון פורד הסרט שמפרק את מיתוס המערב הפרוע עוד בתקופה הקלאסית ונחשב לחתרני לזמנו.
העלילה: אית'ן אדוארדס (ג'ון ויין) יוצא למסע של 5 שנים לאתר את אחייניתו שנחטפה על ידי הקומאנצ'י, אך מתברר שמניעיו נובעים מנקמה, גזענות וטירוף.
האנטי-גיבור: אית'ן הוא אדם אלים וגזען. הוא שייך למדבר הפראי ואין לו מקום בחברה המתורבתת. הוא חושף את העובדה שהסדר במערב הושכן על ידי אנשים אלימים ומיוסרים.
שפה חזותית: * מסגור (Framing): שוט הפתיחה והסיום דרך פתח דלת הבית. אית'ן נשאר בחוץ, מה שמסמל את הקונפליקט בין הציוויליזציה (הבית החם) לשממה (הגבר הבודד).
לונג-שוט (Long Shots): השימוש בנופי הענק של מוניומנט ואלי מדגיש את אפסיות האדם מול הטבע.
2. "בלתי נסלח" (Unforgiven, 1992) - במאי ושחקן ראשי: קלינט איסטווד סרט מפתח המפרק את מיתוס "האקדוחן המהולל".
העלילה: וויליאם מוני, פושע עבר אלמן ועני, חוזר לרכוב בעבור פרס כספי כדי לרצוח בוקרים שפגעו בפרוצה, אך מגלה שהעולם השתנה.
האנטי-גיבור המוחלט: מוני פועל מתוך רעב ולא מתוך צדק. הוא זקן, עייף, ומחטיא בירי. הוא רדוף על ידי רוחות האנשים שרצח.
המסר: אלימות אינה מעשה גבורה אלא מעשה מכוער, כואב וטראומטי. אין הבדל ברור בין טוב ורע (גם איש החוק, השריף, הוא אכזר ואלים). הסרט שואל אם ניתן בכלל לעשות צדק בעולם שבו החוק הוא רק כיסוי לכוחנות.
סיכום
המערבון אינו רק סרט פעולה, אלא מראה דרכה אמריקה בוחנת את עצמה. לאורך השנים, הוא הפך מסיפור פשוט של "טובים נגד רעים" לדרמה פסיכולוגית מורכבת שחוקרת זהות, מוסר ואת המחיר הכבד של האלימות.