הסרטון מתאר את ההשפעה ההיסטורית והאסתטית של התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה על תעשיית הקולנוע, תוך התמקדות בתעשיית הקולנוע הגרמנית, האקספרסיוניזם הגרמני, והקולנוע בתקופת רפובליקת ויימאר.
בתקופה המוקדמת של הקולנוע, הסרטים היו גלובליים יותר משום שלא כללו פסקול מתואם, ולכן השתמשו באמצעים חזותיים כמו מיסגור, מרחקי צילום ועריכה כדי לספר סיפור. סרטים אלו היו מובנים לקהלים מכל התרבויות, בזכות שפה ויזואלית אוניברסלית.
מלחמת העולם הראשונה גרמה לעצירה כמעט מוחלטת של תעשיית הקולנוע במדינות כמו צרפת, איטליה ובריטניה. לעומת זאת, גרמניה ורוסיה ראו התפתחות ייחודית. בגרמניה, הממשלה השתלטה על תעשיית הקולנוע בשנת 1917 ואיחדה את האולפנים המרכזיים תחת חברת UFA, כדי ליצור סרטים פרו-גרמניים למטרות תעמולה.
לאחר המלחמה, גרמניה חוותה משבר כלכלי, אך תעשיית הקולנוע הצליחה לצמוח הודות לתשתיות ששרדו את המלחמה. סרטי האקספרסיוניזם הגרמני התאפיינו בשימוש מעוות ומוגזם ב-Mise-en-scène, כדי לשקף את הפסיכולוגיה של הדמויות ואת מצבם הנפשי.
"הקבינט של ד"ר קליגארי" (1920) נחשב לאבן דרך בזכות העיצוב האמנותי המטריד שלו והטוויסט שבו, שבו הגיבור הוא מספר בלתי אמין. הסרט חידש את השימוש ב-Mise-en-scène אקספרסיוניסטי והציג את עולמם של דמויות דרך עיניהן.
"מטרופוליס" (1927), בבימוי פריץ לאנג, היה אפוס מדע בדיוני שעסק במעמדות החברתיים ובפערים הכלכליים. הסרט הציג אפקטים מיוחדים מרשימים ועיצוב חזותי גרנדיוזי, אך היה כישלון כלכלי בזמנו.
פריץ לאנג, שהיה אדריכל במקצועו, שילב בין האסתטיקה האקספרסיוניסטית לבין סיפור עשיר באלמנטים רגשיים. הסרט סימן השראה לקולנוע דיסטופי עכשווי כמו בלייד ראנר ומשחקי הרעב.
פ. וו. מורנאו הפיק את "נוספרטו" (1922) כעיבוד לא-רשמי ל"דרקולה". הוא התמקד באווירה, תאורה ואפקטים חזותיים כדי ליצור חוויה קולנועית מפחידה ומטרידה, במקום להשתמש בתפאורות מוגזמות כמו ב"קליגארי". הסרט הזה השפיע רבות על ז'אנר סרטי האימה.
המצב הכלכלי הגרמני, יחד עם תוכנית דואז שצמצמה את היכולת לייצא סרטים, פגעו בתעשיית הקולנוע. בשנות ה-20 המאוחרות, חברות הוליווד הציפו את גרמניה בסרטים זולים ואיכותיים, ותעשיית הקולנוע הגרמנית החלה לאבד את מעמדה.
במקביל, במאי הקולנוע הגרמנים שברחו מהנאצים לקחו איתם את הטכניקות האקספרסיוניסטיות להוליווד והשפיעו על סרטי פילם-נואר, סרטי אימה ומלודרמות.
הטכניקות החדשניות, כמו ה-Mise-en-scène האקספרסיוניסטי, מצלמה חופשית ועיצוב אמנותי ייחודי, השפיעו עמוקות על הקולנוע העולמי. סרטים כמו שתיקת הכבשים, Se7en, ואפילו סרטיו של מ. נייט שאמאלאן, ממשיכים לשאוב השראה מהאקספרסיוניזם הגרמני.