חמשת המודוסים הדוקומנטריים (על פי ביל ניקולס)

דוקומנטרי

המושג מודוס (מילה שמקורה בלטינית ומשמעותה "מצב" או "אופן") מתייחס לגישות השונות שדרכן הקולנוע התיעודי מתייחס אל המציאות. חוקר הקולנוע ביל ניקולס חילק את הקולנוע התיעודי לחמישה מודוסים מרכזיים. מודוס אינו רק "סגנון צילום" או אסתטיקה; כל מודוס מייצג אמונה שונה לגבי מה הקולנוע יכול לעשות עם האמת, ומהי הדרך הנכונה ביותר לייצג אותה.

כדי להבין את המודוסים, נשתמש בשני עוגנים: הדוגמאות הקלאסיות מתולדות הקולנוע, ומקרה הבוחן של הסרט "האגרנית הראשונה" שיצרה התלמידה שי.

1. המודוס החשיפתי (Expository Mode)

  • המטרה: ללמד, להסביר ולהעביר מידע בצורה סדורה. הסרט אומר לצופה: "אני יודע, ואני אסביר לך".
  • אמצעים מובהקים: קריין אוטוריטטיבי (יודע הכל), עריכה שקופה, שימוש בחומרי ארכיון ושחזורים. הכל נועד לייצר תחושה של אובייקטיביות מדעית או היסטורית.
  • דוגמאות מהקולנוע:
    • "דואר לילה" (1936, בהפקת ג'ון גרירסון): סרט קלאסי העוסק ברכבת הדואר הלילי בין לונדון לגלזגו. הקריינות מספקת הסברים והצצה לחייהם של עובדי הדואר באופן סמכותי, המזכיר סגנון של סרטי טבע.
    • "ילדי השמש" (רן טל): סרט ישראלי הבנוי לחלוטין מחיבור של חומרי ארכיון היסטוריים וראיונות אודיו, המאורגנים יחד כדי ללמד את הקהל על תופעת הלינה המשותפת בקיבוצים.
  • איך סרטה של שי היה נראה במודוס זה? קריין מקצועי היה מסביר מהי תופעת האגרנות על רקע חומרי ארכיון של בתים עמוסים וראיונות עם פסיכולוגים. שי הייתה מופיעה רק בסוף כ"מקרה בוחן" המדגים את התופעה.

2. המודוס התצפיתי (Observational Mode)

  • המטרה: לתפוס את האמת ברגע החי והספונטני, ללא כל התערבות. המודוס נולד כמרד נגד המודוס החשיפתי ש"מאכיל את הצופה בכפית".
  • אמצעים מובהקים: המצלמה מתפקדת כ"זבוב על הקיר" – חלון שקוף לעולם. אין קריינות, אין שאלות מנחות, אין ראיונות מובנים, והמצולמים לא מתייחסים למצלמה.
  • דוגמאות מהקולנוע:
    • "פריימריז" (1960): סרט מכונן של "הקולנוע הישיר", העוקב אחר מערכת הבחירות המקדימות לנשיאות ארה"ב (בין קנדי להאמפרי). המצלמה רק עוקבת אחרי המועמדים ברגעים ספונטניים ללא שום קריינות מתווכת.
    • "במדבר" (אבנר פיינגלרנט): סרט ישראלי המשתמש במצלמה מתבוננת, סבלנית ולא מתערבת, כדי לתעד באינטימיות את שגרת חייהם של רועי צאן החיים במדבר בדרום הר חברון.
  • איך סרטה של שי היה נראה במודוס זה? המצלמה הייתה רק עוקבת אחריה נוברת בשקט בערימות או מתווכחת עם אמא שלה בסלון, מבלי שאיש ידבר אל המצלמה, יסביר את ההתרחשות, או יענה על שאלות מונחות.

3. המודוס המשתתף (Participatory Mode) - המודוס בו שי בחרה

  • המטרה: האמת התיעודית נחשפת דווקא מתוך ההשתתפות הישירה והפעילה של היוצר במציאות. הדימוי המוביל כאן הוא "זבוב במרק".
  • אמצעים מובהקים: הבמאי מבין שעצם נוכחותו משנה את המציאות, ולכן הוא משתמש בה כדי לייצר ריאקציה: נכנס לתמונה, מדבר עם המצולמים, מתעמת איתם, ולעיתים הופך את עצמו למושא הסרט.
  • דוגמאות מהקולנוע:
    • "לאכול בגדול" (מורגן ספרלוק): ספרלוק הופך למושא הסרט כשהוא אוכל רק במקדונלדס חודש שלם כדי להוכיח על גופו את נזקי המזון המהיר.
    • סרטיו של מייקל מור: במאי שנוכח פיזית בסרטיו, שם את עצמו במרכז ודורש תשובות מפוליטיקאים, במטרה אקטיבית לייצר קונפליקט ולשנות את המציאות.
  • איך סרטה של שי בנוי במודוס זה? שי מישירה מבט למצלמה ומתוודה שהיא אגרנית. היא לוקחת את המצלמה, יוצאת לחקור את משפחתה, שואלת, מתעמתת, ובסוף מגיעה בעצמה לגילוי האישי שהיא האגרנית הראשונה במשפחה.

4. המודוס הפואטי (Poetic Mode)

  • המטרה: לחוות את המציאות מחדש דרך הרגש והחושים, ולא דרך השכל. המודוס מאמין שעובדות יבשות לא תמיד מספרות את האמת המלאה.
  • אמצעים מובהקים: הפיכת המציאות ל"שירה קולנועית". שימוש אסתטי בקצב, דימויים, עיצוב פסקול, מונטאז' וטכניקות של הזרה (הצגת המוכר והיומיומי באופן אסתטי או מוזר כדי להרגיש אותו באמת).
  • דוגמאות מהקולנוע:
    • "ברלין, סימפוניה של עיר" (1927) ו"האיש עם מצלמת הקולנוע" (דזיגה ורטוב, 1929): סרטים אילמים קלאסיים שלא מחפשים עלילה. הם לוקחים את תיעוד החיים בעיר המודרנית והופכים אותו (באמצעות עריכה ויזואלית קצבית) ליצירה מופשטת שמעבירה את תחושת הקצב והתיעוש.
  • איך סרטה של שי היה נראה במודוס זה? היינו רואים ערימות של חפצים זזות לאט, קלוז-אפים של ידיים נוגעות בטקסטורות, והתמקדות בצלילי נייר ונשימה. הצופה מרגיש את עומס האגרנות כחוויה אסתטית וחושית, ללא הסיפור האישי או מילים.

5. המודוס הרפלקסיבי (Reflexive Mode)

  • המטרה: לעורר בצופה מודעות ביקורתית לכך שבקולנוע יש תמיד מרכיב של אשליה, מניפולציה והטעיה. הדגש עובר מהמציאות עצמה – לאופן שבו הקולנוע מייצג אותה.
  • אמצעים מובהקים: חשיפת המנגנון הקולנועי ושבירת הקיר הרביעי. הסרט מודה שהוא יצירה מתווכת; הצופה רואה את הצוות עובד, שומע את הבמאי מתלבט, ומבין שהמציאות המוצגת עוצבה במיוחד.
  • דוגמאות מהקולנוע:
    • "שואה" (קלוד לנצמן): יצירה שבוחרת בחירה רפלקסיבית מודעת לא להשתמש בארכיון בכלל, אלא רק בעדויות עכשוויות, מתוך הבנה שאי אפשר באמת לייצג את העבר, אלא רק את אופן ההיזכרות בו כיום.
    • סרטיו של אבי מוגרבי: יוצר דוקומנטרי שנוהג לשלב את תהליך הבימוי בסרטיו. הצופה רואה את הבמאי מתלבט מול המצלמה וחושף את התפרים והקשיים של העשייה הקולנועית.
  • איך סרטה של שי היה נראה במודוס זה? זה היה סרט על עשיית הסרט. שי הייתה מתועדת רבה עם העורכת שלה בחדר העריכה, מבקשת לכבות את המצלמה, ומגלה שעצם העובדה שהיא מצלמת סרט על אגרנות – גורמת לה לשמור יותר חפצים למען ההפקה.
צפו בסרטון וענו על השאלות

שאלון אמריקאי