זרם קולנועי משנות ה-20 של המאה ה-20, שהחליף את התיעוד הריאליסטי בהחצנה חזותית של חרדות, טירוף ומצבים נפשיים פנימיים.
רקע צמיחת הזרם לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה, גרמניה חוותה משבר כלכלי קשה, עוני וטראומה לאומית. הבידוד התרבותי והחרם הבינלאומי אילצו את תעשיית הקולנוע המקומית לייצר תוכן עצמאי, והיוצרים פנו לאקספרסיוניזם כדי להעלות על המסך את התחושות הסובייקטיביות והפרנויה של החברה.
מאפיינים אסתטיים וצורניים
- תפאורה מעוותת: מבנים עקומים, קווים אלכסוניים וציורים סוריאליסטיים באולפן המשקפים עולם פנימי שבור.
- תאורת קונטרסט גבוה (קיארוסקורו): משחקי אור וצל קיצוניים, כולל צללים מצוירים פיזית על הקירות להדגשת איום ופיצול אישיות.
- משחק תיאטרלי ומוגזם: תנועות גוף חדות והבעות פנים מוקצנות, כמתבקש בעידן הסרט האילם.
- זווית עקומה (Dutch Angle): הטיית המצלמה באלכסון (מגרמנית: Deutsch) ליצירת תחושת חוסר שיווי משקל, בלבול וערעור.
- עלילות פסיכולוגיות אפלות: עיסוק בשיגעון, מפלצות, רוצחים סדרתיים, שליטה מוחית ודיסטופיות.
סרטי מפתח
- הקבינט של ד"ר קליגרי (1920): אבן הפינה של הזרם; מציג סיפור על מהפנט מטורף באמצעות תפאורה מעוותת ומספר לא-אמין.
- נוספרטו (1922): עיבוד לא רשמי ל"דרקולה" שהפך למופת של אימה חזותית בזכות משחקי הצללים הדרמטיים.
- מטרופוליס (1927): אפוס מדע-בדיוני דיסטופי העוסק בניכור, תיעוש וחרדה קיומית בעיר עתידנית.
השפעה ומורשת קולנועית עם עליית הנאצים בשנות ה-30, היגרו יוצרים רבים להוליווד והנחילו את האסתטיקה האקספרסיוניסטית בקולנוע העולמי:
- פילם נואר וסרטי אימה: תאורת הקונטרסט והאווירה האפלה הפכו לאבני יסוד בסרטי האימה הקלאסיים ובסרטי הבלשים האמריקאיים.
- קולנוע עכשווי: ההשפעה החזותית ניכרת עד היום ביצירות של במאים כמו טים ברטון ("המספריים של אדוארד", "באטמן").
- עיצוב שפת הקולנוע: הפיכת התאורה, הציוד החזותי וזוויות הצילום לכלים פסיכולוגיים המבטאים את נפש הדמות ולא רק את המציאות.
צפו בסרטון וענו על השאלות