צילום לפרומו

מסעו של תלמיד קולנוע מתפתח בדרכים שונות. לפניכם 7 "רמות" (או טיפוסי יוצרים) שמתארות את האבולוציה של יוצר הקולנוע. קראו, ונסו לחשוב – איפה אתם נמצאים כרגע, ולאן הייתם רוצים להגיע?

רמה 1: הצופה (The Observer) – שלב הקסם והסקרנות בשלב הזה, אתם עדיין לא "יוצרים" באופן מודע, אלא בעיקר סופגים. אתם צופים בסרטים ומתחילים לשאול את עצמכם: "איך לעזאזל עשו את זה?". הצילומים שלכם כרגע הם אינטואיטיביים, בדרך כלל בסמארטפון, בלי לחשוב יותר מדי על תאורה או קומפוזיציה. המנוע העיקרי שלכם הוא הפליאה והרצון להבין את אחורי הקלעים של הקסם הקולנועי.

רמה 2: מספר הסיפורים (The Storyteller) – המעבר למגרש כאן האסימון נופל: קולנוע הוא קודם כל סיפור. הפוקוס שלכם עובר מספיגת תוכן לדחף אקטיבי ליצור. אתם רוצים לברוא עולמות – לכתוב סצנה, להמציא דמויות ולייצר קונפליקטים. זה השלב שבו מתאהבים בתסריטאות, מנסים לדמיין איך מילים הופכות לתמונה (בימוי), או מתחילים לחשוב הפקתית כדי לגרום לסיפור הזה לקרות במציאות.

רמה 3: חולה הציוד (The Gear Head) – הרומן עם הטכנולוגיה החיבור שלכם לקולנוע מגיע דרך הברזלים והטכנולוגיה. מה שבאמת מדליק אתכם אלו מצלמות חדשות, עדשות, מיקרופונים, תוכנות עריכה ואפקטים. מתוך הרמה הזו צומחים אנשי המקצוע המבריקים ביותר בתעשייה – צלמים, עורכים ואנשי סאונד. הערת אזהרה: זכרו שהציוד הוא רק כלי שנועד לשרת את הסיפור; אל תתנו לאהבת הטכנולוגיה להשכיח מכם את הלב של הסרט.

רמה 4: שחקן הנשמה (The Collaborator) – כוחו של הצוות ברמה הזו אתם מבינים עובדת יסוד: קולנוע אי אפשר לעשות לבד. המושג "הסרט שלי" מתחלף ב"הסרט שלנו". אתם מפתחים מיומנויות של הקשבה, פשרה, תקשורת נכונה והובלה. במאי לומד לתווך את החזון שלו, צלם מבין איך להתאים את התאורה לרגש של הסצנה, ועורך קולט שהוא נמצא בדיאלוג מתמיד עם הבמאי. כאן נולדים צוותים מנצחים.

רמה 5: איש החזון והאמירה (The Thematic Artist) – קפיצת המדרגה זוהי קפיצת מדרגה משמעותית שבה אתם תופסים את הקולנוע כאמנות שיש לה כוח לשנות. אתם רותמים את כל מה שלמדתם (קומפוזיציה, סאונד, כתיבה) לא רק כדי לספר סיפור "שעובד", אלא כדי להעביר מסר – אישי, חברתי או פילוסופי. השאלה המרכזית שלכם משתנה מ"איך לספר את זה?" ל"למה בכלל בוער לי לספר את זה?".

רמה 6: השואו-ראנר (The Showrunner) – הראייה המרחבית אתם רואים את התמונה המלאה. השואו-ראנר מנהל את הפרויקט מא' ועד ת': משלב הרעיון הראשוני, דרך גיוס הצוות והתקציב, ועד לעריכה ולהפצה. אלו לרוב מפיקים כריזמטיים או במאים שלקחו על עצמם את ניהול ההפקה כולה. התפקיד הזה דורש לצאת מאזור הנוחות של תפקיד אחד ספציפי לטובת מנהיגות וניהול כולל.

רמה 7: היוצר הטוטאלי (The Shreditor) – ה-One Man Band הלחם המילים Shooter (צלם), Editor (עורך) ו-Director (במאי). זהו יוצר עצמאי ושולט ביד רמה בכתיבה, צילום, הקלטה ועריכה. אבל זה לא נגמר ביכולות הטכניות והיצירתיות – היוצר הטוטאלי מבין את התעשייה החדשה: הוא יודע לשווק את עצמו (ברשתות החברתיות), לעשות נטוורקינג, להגיש סרטים לפסטיבלים ולבנות לעצמו קהל.

השורה התחתונה: איפה אתם על הרצף? חשוב להבין: המודל הזה אינו סולם שבו רק מי שמגיע לראשו "מצליח". לא כולם חייבים, או בכלל רוצים, להיות ברמה 7! כל רמה מייצגת מסלול לגיטימי, יצירתי וחשוב. חלקכם תמצאו אושר וקריירה כצלמים או עורכים מבריקים (רמות 3-4), אחרים יפרחו כבמאים עם אמירה ייחודית שנעזרים בצוות (רמה 5), ויש כאלה שיובילו הפקות ענק כמפיקים (רמה 6). המטרה שלכם היא לזהות את הכוח שלכם ולצמוח בקצב ובמקום שנכונים לכם.

משימה מעשית: הפרומו שלכם

צלמו שוט אחד (באורך 10 עד 20 שניות) של עצמכם או של חבר/ה, שישמש כ"פרומו" לאישיות הקולנועית שלכם. השוט צריך לשדר, ללא מילים, איזו "רמה" או סוג של תלמיד קולנוע אתם כרגע (או שואפים להיות). השתמשו בקומפוזיציה, תאורה, אביזרים או פעולה כדי להעביר את המסר. (לדוגמה: "הגיריסט" יכול להצטלם מנקה עדשות באובססיביות בתאורה דרמטית, "איש הצוות" יכול להיות מצולם מסדר כבלים תוך כדי הנהון למעין במאי מחוץ לפריים, "המספר" מצולם מקליד במרץ על מקלדת בחושך וכו').

הוראות הגשה:

1. העלו את הסרטון ל-Google Drive ווודאו שההרשאות פתוחות לצפייה ("לכל מי שיש את הקישור").
2. הדביקו את הלינק לסרטון שלכם בתשובה למשימה.
3. מתחת ללינק, כתבו הסבר קצר (3-4 משפטים): לאיזו רמה כיוונתם? אילו בחירות אמנותיות עשיתם בשוט (תאורה, תפאורה, זווית צילום, משחק) כדי להעביר את התחושה הזו, ולמה הרמה הזו מייצגת אתכם?