על פי תורת המטאפורה של לייקוף וג'ונסון, מטאפורות בסיסיות מושרשות בחוויות הפיזיות היומיומיות שלנו ומשמשות למבנה ההבנה שלנו לגבי מושגים מופשטים. המטאפורות הללו אינן מודעות לרוב ומשמשות כדי להבין רעיונות מורכבים על ידי מיפוי שלהם למושגים קונקרטיים ומוכרים יותר.
אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר למטאפורה בסיסית היא הרעיון ש"וויכוחים הם מלחמה". מטאפורה זו נטועה בחוויית הקונפליקט הפיזית שלנו ומשמשת להבנת המושג אי הסכמות מילוליות. המטאפורה הזו כל כך נפוצה, שלעתים קרובות אנו מדברים על "ניצחון" או "הפסד" בוויכוח ו"התקפה" או "הגנה" על הנקודות שלנו.
דוגמה נוספת היא המטאפורה "זמן זה כסף" המשקפת את חוויית המסחר במשאבים עבור זמן. מטאפורה זו משמשת לתיאור האופן שבו אנו מעריכים זמן ומקבלים החלטות כיצד לבזבז אותו. ביטויים כמו "אין לי זמן לזה" או "אני אשקיע בזה את זמני" משקפים את המטאפורה הזו.
מטאפורות בסיסיות לא נמצאות רק בשפה אלא גם בצורות תקשורת אחרות כמו אמנות, ספרות וקולנוע. הם דרך בסיסית להבין את העולם ולתקשר את הרעיונות שלנו. הבנת מטפורות בסיסיות חשובה לתקשורת אפקטיבית ולהבנה של רעיונות מורכבים.
החיים הם תנועה
אחת המטאפורות הבסיסיות ביותר (אם לא הבסיסית מכולן) היא הרעיון ש"חיים הם תנועה". מטאפורה זו נטועה בחוויית התנועה הפיזית שלנו, ומשמשת להבנת מושג החיים והתקדמותם. המטאפורה הזו כל כך נפוצה, ומקורה כמובן בינקות. כשדבר ראשון שהתינוק מבחין בו הוא שאמא באה או אמא הולכת, אבא בא או אבא הולך, השתנות של יום ולילה, חפצים דוממים מול חפצים זזים. מכאן נולדות מטפורות מורכבות יותר כמו: החגים באים; אחרי החגים; החיים חלפו על פניו; ניפגש כשיגיע הסתיו; מעגל החיים; גם אהבה היא דינמית.
הקליפ מתרחש בביתו של קאש, כאשר הוא שר ומנגן בגיטרה, כשהוא מוקף בחפצים דוממים מחייו, כמו צילומים ופרסים. קאש עצמו מוצג כמבוגר מאוד ואשתו, שמופיעה קצרה בסרטון, הלכה לעולמה, והדגישה את נושא המוות. הסרטון מציג גם פלאשבקים לחייו המוקדמים יותר של קאש, שאמנם מתארים תנועה ותנועה, אך אלו מוצבים לצד השקט של סביבתו הנוכחית בביתו המשמש כמוזיאון, המציג את הניגוד בין תנועת החיים לשקט המוות. הנושא הכולל של הסרטון הוא חלוף הזמן והבלתי נמנע של המוות, שהוא ההפך מהמטאפורה של החיים כתנועה. הקליפ משתמש ביעילות בדימויים ובמילים כדי להמחיש את המטאפורה של השקט כמוות וחלוף הזמן.
החיים הם מסלול
דוגמה נוספת למטאפורה בסיסית היא הרעיון ש"החיים הם מסע". מטפורה זו נטועה בחוויית הטיול הפיזית שלנו ובתחושת ההתקדמות הנלווית לכך. המטאפורה הזו כל כך נפוצה, שלעתים קרובות אנו מדברים על "יציאה לדרך" למסע חדש, "להתקדם" או "לקחת צעד אחורה" בחיים. אנו משתמשים גם בביטויים כמו "לחצות את קו הסיום" או "להגיע למבוי סתום" המשקפים את המטאפורה של החיים כמסע. המטאפורה הזו עוזרת לנו להבין את חלוף הזמן, את השלבים השונים של חיינו ואת תחושת התכלית הכרוכה בכך. זה גם עוזר לנו לנווט את העליות והמורדות של החיים על ידי שימוש במטאפורה של מסע והאתגרים והתגמולים שלו.
בקליפ ל-"Everybody Hurts" של R.E.M. מתוארת המטאפורה של החיים כמסע דרך דימויים של פקק. הסרטון מציג קבוצת אנשים תקועים במכוניותיהם, כולם עוברים את ההתמודדויות והקשיים שלהם, אך כולם מחוברים על ידי אנושיותם המשותפת. הדימוי של המכוניות התקועות בפקק, לא מתקדם, מייצג את הרעיון שלפעמים החיים יכולים להרגיש כאילו אנחנו תקועים ולא מתקדמים.
הכתוביות של מחשבות העם, כמו "הוליך אותי אל הסלע הגבוה ממני" ו"הזורעים בדמעה יקצרו בשמחה" מתוך ספר תהילים 61 ו-126 המקראי, בהתאמה, ממחישות את הרעיון שהחיים הם מסע מלא בכאב וסבל אבל גם ברגעים של שמחה ואושר. הרעיון לזרוע בדמעות ולקצור בשמחה משקף את הרעיון שהחיים הם מסע עם הרבה אתגרים וזמנים קשים, אבל עם תקווה לעתיד טוב יותר.
הסוף של הסרטון שבו כל האנשים עוזבים את המכוניות שלהם והולכים במקום ונעלמים, ואחריו סצנות של מהדורת חדשות המדווחת על האירוע החריג, מייצג את הרעיון להשתלט על חייו ולהתקדם. זה מצביע על כך שגם כאשר הדברים נראים קשים ואנחנו תקועים, יש לנו את הכוח לשנות את הנסיבות שלנו ולהמשיך במסע שלנו.
בסך הכל, הקליפ לסרט "Everybody Hurts" של R.E.M. משתמש ביעילות בדימויים ובמילים כדי להמחיש את המטאפורה של החיים כמסע. זה מדגיש את הרעיון שהחיים מלאים באתגרים וזמנים קשים אבל עם הכוח להתקדם והתקווה לעתיד טוב יותר.
תנועות מצלמה:
תנועות המצלמה מתחלקות לשני סוגים. אלה שנמצאות קבועות במקום:
פאן (PAN) מתייחס לתנועה אופקית של מצלמה, שמאלה או ימינה, כדי לעקוב אחר נושא או ללכוד מבט רחב יותר.
וטילט (TILT) מתייחסת לתנועה אנכית של מצלמה, למעלה או למטה, כדי לשנות את הזווית שבה המצלמה מכוונת.
ואלה שנעות במרחב:
דולי (dolly): צילום מצלמה שבו המצלמה מותקנת על פלטפורמה נעה ונדחפת לכיוון או הרחק ממנו כדי ליצור אשליה של תנועה חלקה קדימה או אחורה.
סטדיקאם (Steadicam): סוג של ציוד ייצוב מצלמה המאפשר צילומים חלקים ויציבים בזמן שמפעיל המצלמה נע.
מנוף (crane): צילום שצולם באמצעות מנוף, שהוא זרוע גבוהה ונעה שניתן להרים או להנמיך ולהזיז לכל כיוון כדי לתת נוף גורף של הסביבה.
ויש את התנועה המלאכותית - זום אין וזום אאוט (zoom in)
"אמלי" הוא סרט דרמה קומדיה רומנטית משנת 2001 בבימויו של ז'אן פייר ז'נה. הסיפור נסוב סביב אישה צעירה בשם אמלי פולן, שמנהלת חיים מבודדים בפריז ובעלת דמיון מלא חיים. חייה משתנים כשהיא מגלה בדירתה קופסת מזכרות ילדות השייכת לדייר לשעבר ומחליטה להחזיר אותה לבעליה. זה מוציא אותה למסע לעזור לאחרים, ומוביל אותה למצוא אהבה והגשמה בתהליך.
פתיחת הסרט:
לאורך הסרט, לתנועות המצלמה תפקיד מכריע בלכידת עולמה הדמיוני והתמים של אמלי. השימוש בפאן, צילומי דולי אין וצילומי מנוף בולטים, ומוסיפים למשיכה החזותית ולסיפור הסיפור של הסרט. תנועות המצלמה עוקבות לרוב אחר נקודת המבט של אמלי ומשקפות את אופייה השובב והסקרן. תנועת המצלמה משמשת גם כדי להראות את תחושת הגילוי שלה, כשהיא יוצאת למסע שלה כדי לעזור לאחרים ולמצוא את האושר שלה. החיים הם התנועה מסביבה עבור אמלי והתנועה של ההתקרבות לבחון פרטים.
רק בסוף הסרט, בשוט האחרון של הסרט כשאמלי "מסיימת" את מסעה לעזור לאחרים, מתאהבת ובעצם סוף סוף מתבגרת, ישנה סטייה מהסגנון הדמיוני והתמים שנראה לאורך הסרט. בצילום הזה, אמלי ומאהבה נינו נראים רוכבות על אופנוע ברחובות פריז, והמצלמה עוקבת אחריהם, ויוצרת תחושה של תנועה קדימה. הצילום הזה מציין רגע משמעותי במסעה של אמלי שכן הוא מייצג את חייה המחבקים ויוצאים למסע שלה, בניגוד פשוט להתבונן באחרים. תנועת המצלמה בצילום הזה, עם אמלי במרכזו, מעידה על כך שהיא שולטת כעת בחייה ובמסע שלה.
סוף הסרט
לתנועות המצלמה ב"אמלי" תפקיד חשוב בהעברת התמה המרכזית של החיים בתנועה ומשקפת את אופייה הדמיוני והתמים של הדמות הראשית. תנועות המצלמה הקולחות ומלאות הדמיון לאורך הסרט מפנות את מקומן לצילום תנועה אחר שבו אמילי היא "המנוע" של התנועה והמרכז שלה, המשקף את הצמיחה של אמלי ואת תחושת המטרה החדשה שמצאה. כאילו סוף סוף היא עוברת שלב ומתחילה את החיים האמיתיים - החיים הם מסע.
"Goodfellas" הוא סרט דרמה פשע קלאסי משנת 1990, בבימויו של מרטין סקורסזה. הסיפור עוקב אחר עלייתו ונפילתו של הנרי היל, גנגסטר קטן, השואף להפוך לאדם עשוי במאפיה. במהלך כמה עשורים, היל מתבצר בעולם התחתון הפלילי ומתערב בפעילויות בלתי חוקיות שונות, כולל העברת הלוואות, סחיטה וסחר בסמים. עם זאת, כשהיל עולה בסולם הדרגות, מערכות היחסים שלו עם שותפיו הפושעים הופכים מתוחים, וחייו יוצאים מכלל שליטה, מה שמוביל אותו להיות מודיע ממשלתי. הסרט הוא מחקר אופי של היל, המראה כיצד השאפתנות והנאמנות שלו למאפיה מובילות לנפילתו הסופית. באמצעות סיפור הסיפור המהיר, עבודת המצלמה הדינמית והביצועים הבלתי נשכחים שלו, "Goodfellas" נשאר סרט מכונן בז'אנר הפשע.
בסצנת הדייט הראשונה של "Goodfellas", הנרי היל לוקח את קארן פרידמן למועדון הלילה קופקבנה בניו יורק, והסצנה כולה נלכדת בטייק אחד ארוך, ללא חתכים או עריכות. הסצנה מצולמת מאחורי בני הזוג כשהם עושים את דרכם דרך החלק האחורי של המועדון, המטבח עד אשר הם מגיעים אל תוך המועדון ומתיישבים בשורה הראשונה, מה שנותן לקהל תחושה של הכאוס וההתרגשות של הלילה.
הסצינה מצולמת בטכניקת מצלמות סטדיקאם. סגנון צילום זה מאפשר למצלמה לעקוב אחר הדמויות כשהן עוברות במועדון הלילה קופקבנה, וליצור תחושה של נזילות ותנועה. ניתן לפרש את תנועת המצלמה כמטאפורה לכך שהחיים הם מסע, שכן הנרי לוקח את קארן למסע אל חייו הפושעים. סגנון הצילום הזה מסמל את תחילת דרכם יחד, ומייצג את הניסיון של היל להעביר את קארן לעולמו. הסטדיקאם בסצנה זו יוצרת תחושה של אינטימיות וריאליזם, המאפשרת לקהל להיות חלק מהאקשן ולחוות את ההוד וההתרגשות של הלילה מנקודת מבטן של הדמויות. תנועת המצלמה משמשת להדגיש את הרעיון שהחיים הם מסע ושהדמויות יוצאות למסע חדש ביחד.
הסצנה שבה הנרי היל פוגש את ג'ימי קונווי בדיינר היא רגע מרכזי בסרט. הנרי מבין שהוא עומד להיהרג על ידי חברו ומקורבו, ושהמאפיה רוצה במותו.
הסצנה הזו מייצגת נקודת מפנה גדולה בסרט ושינוי במסעו של הנרי. הוא מבין שחיי הפשע שלו הגיעו לסיומם ושהוא כבר לא בטוח.
Zolly, הידוע גם כ-Dolly Out with Zoom In, משמש בסצנה כאשר הנרי היל פוגש את ג'ימי קונווי במסעדה. השוט משמשת לייצג חזותית את תחושת אי הנוחות והפחד ההולכת וגוברת של הנרי כשהוא מבין שעולמו סוגר עליו.
צילום זולי משמש לדחיסת הרקע ולשמור על הדמויות באותו גודל, גם כשהצילום נסוג לאחור כדי לחשוף יותר מהסביבה שמסביב. זה יוצר דגש על תחושת הכליאה שחווה הנרי. השימוש בצילום זולי בסצנה זו משמש כמטאפורה ויזואלית לחוויה של הנרי, שכן הוא מרגיש שהעולם סוגר עליו ושהוא מאבד שליטה. ניתן לתאר תחושה זו כ"סגורה" או "כלואה". השוט מעביר למעשה את תחושת המתח והחרדה שהנרי חש כשהוא מבין שחיי הפשע שלו "סוגרים" עליו, "מכניסים אותו לפינה" ושהוא עלול לא לצאת מזה בחיים.
ילדות (Boyhood) הוא סרט התבגרות שבויים על ידי ריצ'רד לינקלייטר ויצא לאקרנים בשנת 2014. הסרט עוקב אחר חייו של נער צעיר בשם מייסון, בגילומו של אלר קולטריין, בזמן שהוא גדל מילדותו ועד שנות העשרה המאוחרות שלו. הסרט צולם על פני תקופה של 12 שנים, מה שאפשר ליוצרי הסרט ללכוד את ההזדקנות האמיתית של השחקנים, מה שהעניק לסרט תחושה ייחודית ואותנטית.
הסרט מתרחש בטקסס ומתאר את חוויותיו של מייסון בזמן שהוא מנווט בחייו, מתמודד עם אתגרים ושינויים כמו מעבר בתים, החלפת בית ספר והתמודדות עם גירושיהם של הוריו. במהלך הסרט, מייסון מתמודד עם אתגרים שונים כשהוא מנסה להבין מי הוא ומה הוא רוצה לעשות בחייו. הוא גם לומד על המורכבות של מערכות יחסים, כשהוא צופה בהוריו מנווטים דרך נישואים וחברויות חדשות.
Boyhood זכה להערכה רבה בזכות הגישה החדשנית שלו לסיפור סיפורים ויכולתו לתפוס את מהות ההתבגרות. הסרט קיבל מספר רב של פרסים ומועמדויות, כולל פרס גלובוס הזהב לסרט הקולנוע הטוב ביותר - דרמה ושש מועמדויות לפרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר.
בסצנה מוצגת האם כשהיא משקפת את חייה שלה וכיצד הם השתנו מאז הפיכתה להורה. היא מבינה שעם עזיבתו של מייסון לקולג', היא נמצאת כעת בנקודת מפנה בחייה והיא מתמודדת עם האתגר של להבין מה לעשות הלאה. הסצנה מצולמת באופן שמדגיש את תחושת האובדן וחוסר הוודאות של האם, ואת תחושת העצב שמגיעה עם עזיבתה של בנה את הבית. ומצד שני בזמן שהוא אורז את חפציו ומתכונן לעזוב את הבית, מייסון מודע לשינויים המתרחשים ולעובדה שהוא עובר לשלב חדש בחייו. הסצנה היא ייצוג עוצמתי של ההתרגשות, הפחד וחוסר הוודאות שמגיעים עם תחילת חיים חדשים, ותחושת המעבר המר-מתוק שגם מייסון וגם אמו חווים.
בסוף הסצינה מייסון נוסע אל הקולג'. התמונה של מכונית שנוסעת בכביש היא סמל ויזואלי רב עוצמה למסע החיים, שכן היא מייצגת את התנועה וההתקדמות שאנו מבצעים בזמן שאנו מנווטים בחוויותינו ומשמשת להדגיש את רעיון החיים כמסע, ואת נושא הצמיחה, השינוי והאתגרים של ניווט דרך אי הוודאות של החיים. פעולת הנסיעה מהבית מייצגת את יציאתו של מייסון מילדותו ותחילתו של פרק חדש בחייו, והדרך שלפניו מייצגת את העתיד הלא נודע שעליו להתמודד איתו.