לפי תיאוריית המטאפורה המושגית של לאקוף וג'ונסון, המטאפורה הבסיסית של "חם" ו"קר" משמשת לעתים קרובות לתיאור רגשות, פעולות ומצבי הוויה. הם טוענים שהמטפורה של "חם" ו"קר" מושרשת בחוויה הפיזית שלנו בטמפרטורה ושהיא משמשת לתיאור מגוון רחב של מושגים מופשטים.
כמה דוגמאות למטאפורה זו כוללות:
בנוסף למטאפורה הבסיסית של חם וקר, ישנן מטפורות ספציפיות יותר. לדוגמה:
את המטאפורה הרעיונית של "חם" ו"קר" ניתן ליישם גם על השימוש בצבע באמנות ובעיצוב. לפי המטאפורה הזו, צבעים מסוימים קשורים לחום או לקרירות.
לדוגמה, צבעים חמים כמו אדום, כתום וצהוב קשורים לרוב לחום ואנרגיה, ולרוב משמשים אותם ליצירת תחושת התרגשות או תשוקה. הם משמשים לעתים קרובות גם כדי למשוך תשומת לב וליצור דגש. מצד שני, צבעים קרירים כמו כחול, ירוק וסגול קשורים לרוגע, שלווה ושלווה. הם משמשים לעתים קרובות כדי ליצור תחושה של איזון והרמוניה.
מטאפורה זו חלה גם על השימוש בצבע בעיצוב פנים. צבעים חמים משמשים לעתים קרובות בחללים שבהם מתאספים אנשים, כגון סלונים, מטבחים וחדרי אוכל כדי ליצור תחושת חמימות ונעימות. צבעים מגניבים משמשים לעתים קרובות בחדרי שינה, חדרי אמבטיה וחללים אחרים שבהם אנשים נרגעים ונרגעים, כדי ליצור תחושה של רוגע ושלווה.
Mad Max: Fury Road הוא סרט אקשן פוסט-אפוקליפטי שיצא לאקרנים בשנת 2015. הסרט מתרחש בעתיד דיסטופי שבו מים, בנזין ומשאבים אחרים הם נדירים. מקס רוקטנסקי, קצין משטרה לשעבר שהפך למשוטט בודד, נתפס על ידי קבוצת לוחמים בראשות האימפרטור פוריוסה ונאלץ להצטרף למשימתה להימלט מהשלטון הרודני של אימורטן ג'ו וצבאו הידוע בשם נערי המלחמה.
יחד עם קבוצת מורדים וחמש נשים שנלקחו כמגדלים, הם יוצאים למסע מסוכן ברחבי השממה בחיפוש אחר ישועה. מקס ופוריוסה חייבים לחבור ולהילחם נגד נערי המלחמה ואימורטן ג'ו, שחמים על עקבותיהם, כדי להגיע ליעדם ולמצוא חופש.
הסרט כולל קטעי פעולה ואפקטים ויזואליים מדהימים, המציגים את העולם הקשה והאכזרי של השממה. מערכת היחסים בין מקס ופוריוסה מתפתחת תוך כדי עבודה משותפת, מה שמוביל לשיא שבוחן את האומץ והנחישות שלהם. הסרט גם מדגיש נושאים של פמיניזם, דיכוי והישרדות בעולם פוסט-אפוקליפטי.
סצנת הפתיחה של הסרט "Mad Max: Fury Road" מתארת מרדף מהיר דרך השממה המדברית, על רקע שמיים אדומים, כתומים וצהובים, היוצר אווירה אינטנסיבית וכאוטית מבחינה ויזואלית. הגיבור מקס רוקטנסקי, בגילומו של טום הארדי, נראה נרדף על ידי כנופיית גברים חמושים בכבדות על אופנועים. הסצנה מציגה את השימוש בצבעים חמים, במיוחד באדומים, כדי לתת את הטון לסרט ולעורר תחושה של סכנה ודחיפות. הצבעים מתמזגים יחד עם צלילי המנועים, כלי הנשק והמוזיקה האינטנסיבית כדי ליצור הקדמה עוצמתית ומלאת אדרנלין לסרט. הסצנה הזו מכינה את הבמה להמשך הסרט, הסובב סביב מסעו של מקס בעולם הפוסט-אפוקליפטי של השממה.
בנוסף למטאפורה הבסיסית של חם וקר, ישנן מטפורות ספציפיות יותר. לדוגמה:
לסיכום, המטאפורה של "חם" ו"קר" כפי שהיא חלה על צבע היא שיקול חשוב באמנות, עיצוב ועיצוב פנים. ניתן להשתמש בו כדי ליצור מצב רוח או אווירה רצויים ולמשוך תשומת לב לאזורים או אלמנטים מסוימים.
בסך הכל, המטאפורה הבסיסית של חם וקר משמשת כדרך להבין ולתקשר מושגים מופשטים כגון רגשות, פעולות ומצבי הוויה באופן שניתן לקשר ומוכר.
"אחד מהלב" הוא סרט מוזיקלי רומנטי משנת 1981 בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. הסיפור עוקב אחר מערכת היחסים של פראני והאנק, זוג המתגורר בלאס וגאס שנמצאים על סף פרידה. שניהם מבלים לילה בנפרד, חווים מפגשים רומנטיים שונים, לפני שבסופו של דבר הבינו את אהבתם זה לזה והתפייסו.
בסצנה "המריבה", פראני והאנק מנהלים את הקרב הקטן הראשון שלהם, והשימוש באורות צבעוניים ברצף הזה בולט במיוחד. הבעל, האנק, מואר באור ירוק או שיש אור ירוק ברקע, ואילו האישה, פראני, מוארת באור כתום או שיש כמה אורות כתומים ברקע שלה. שימוש זה בצבע מוסיף לעוצמה הרגשית של הסצנה, ומדגיש את הניגודיות והמתח בין הדמויות. המאבק מתגבר, וכשהבעל נסוג לחדרו הוא מואר רק באור ירוק, ומדגיש את תחושות הבידוד והעצב שלו. כשפראני באה להתפייס עמו, האור משתנה לירוק, ומדגיש את המפגש ביניהם ואת פתרון הסכסוך. אחכ כשהם חוזרים לחדר השינה האור הופך לכתום שולט.
לפי הבלשנים הקוגניטיביים ג'ורג' לאקוף ומארק ג'ונסון, מטפורה בסיסית אחת שרווחת בשפה ובתרבות שלנו היא המטאפורה של "אור זה טוב, חושך זה רע". מטאפורה זו נטועה בחוויה הפיזית שלנו של אור וחושך, כמו גם האסוציאציות התרבותיות שלנו איתם. דוגמאות למטאפורה זו ניתן למצוא בביטויים כמו "לראות את האור", "הארה", "לצאת מהחושך", "להאיר באור על משהו", "תקופה אפלה", "צד אפל" ו "קרן של תקווה."
ניתן למצוא את המטאפורה הזו בתחומים שונים של החוויה האנושית כמו מוסר (טוב מול רע), ידע (הבנה מול בורות), רגש (אושר מול עצב), ואפילו פוליטיקה (שקיפות מול סודיות). יש לו גם הרבה וריאציות כמו "אור זה חיובי, חושך זה שלילי" ו"אור הוא חדש, חושך זה ישן" ו"אור זה ידע, חושך זה בורות" ועוד רבים.
חלון אחורי הוא סרט קלאסי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, שיצא לאקרנים בשנת 1954. הסיפור עוקב אחר צלם מקצועי, L.B. "ג'ף" ג'פריס (בגילומו של ג'יימס סטיוארט), המרותק לכיסא גלגלים עם רגל שבורה. כדי להעביר את הזמן, הוא מתחיל לצפות בשכניו דרך החלון האחורי של דירתו. הוא הופך לחשוד יותר ויותר באחד משכניו, לארס תורוואלד (בגילומו של ריימונד בור), לאחר שהבחין בהתנהגות מוזרה ובסדרה של אירועים חשודים. ג'ף מגייס את עזרתם של חברתו, ליסה פרמונט (בגילומה של גרייס קלי), והאחות שלו, סטלה (בגילומה של תלמה ריטר), כדי לחקור את ת'ורוולד ולאסוף ראיות למעורבותו האפשרית בפשע. המתח גדל ככל שהם חושפים מידע נוסף, מה שמוביל לשיא דרמטי ומותח.
הסצנה נפתחת עם צילום ארוך של שכונה בזמן השקיעה, כשהמצלמה עושה סריקה קצרה סביב האזור ומראה שבחלק מהחדרים יש אורות דולקים. לאחר מכן המצלמה חוזרת לדירתו של ג'ף, שם הוא ישן. צל של אדם מתגנב על פניו, והוא פוקח את עיניו לראות פני אישה מתקרבות אליו. לאחר מכן, המצלמה עוברת לתקריב של הנשיקה שלהם, והאישה, ליסה, מדברת אליו ושואלת על הרגל והבטן שלו. לאחר מכן היא שואלת על חיי האהבה שלו, והוא עונה שהם לא פעילים. המצלמה נסוגה לאחור כדי להראות שליסה התכופפה על כיסא הגלגלים של ג'ף מהצד. היא מדליקה אור, והמצלמה עוקבת אחריה כשהיא מדליקה אורות נוספים, וחושפת את מלוא דמותה ויופייה.
הצגתה של ליסה כצל היא מטפורה למשהו שג'ף מפחד ממנו. הצל המתגנב על פניו בזמן שהוא ישן מרמז על תחושת אי נוחות או פחד, אולי מייצג פחד מאינטימיות או פגיעות. השימוש באור ובצל בסצנה זו משמש גם כמטאפורה לנושא האור והחושך בסרט. כאשר ליסה מדליקה את האורות, היא מתגלה במלוא יופיה וזוהר, המסמלת את הרעיון שלה כמגדלור של אור בחייו של ג'ף. עם זאת, ההקדמה שלה כצל מעידה גם על כך שעשויים להיות היבטים אפלים יותר למערכת היחסים שלהם או לליסה עצמה. הניגוד בין אור לחושך בסצנה זו מכין את הבמה לחקר הסרט את הטבע המורכב והניואנסי של מערכות יחסים אנושיות והדרכים שבהן הן יכולות להאיר ולטשטש את הבנתנו את עצמנו ואת אחרים.
הסרט מצולם כמעט כולו בשחור-לבן, עם רק כמה מקרים של צבע. בסצנת הפתיחה רואים משפחה יהודית מתפללת במהלך השבת, וככל שהנרות נכבים, הצבע דועך. אנו רואים שוב צבע כאשר שינדלר מאפשר לפועלים היהודים לקיים את טקס השבת, בנרות יש מעט צבע אדום. הצבע האדום משמש גם כאשר שינדלר מבחין בילדה קטנה עם מעיל אדום בגטו. שימוש זה בצבע מדגיש את הניגוד בין חיים למוות, ואת חשיבותם של רגעים קטנים של אנושיות בתוך חשכת השואה. הצבע מסמל גם את התקווה והאור בחושך ואת האופן שבו ראה שינדלר את אנושיות האנשים שנרדפו.
"דמדומים" היא סדרה של חמישה סרטים המבוססים על הרומן בעל אותו השם מאת סטפני מאייר. הסדרה עוקבת אחר מערכת היחסים הרומנטית בין נערה מתבגרת בשם בלה סוואן לערפד בשם אדוארד קאלן.
הסרט הראשון, "דמדומים" (2008), מציג את בלה כשהיא עוברת לעיירה הקטנה פורקס, וושינגטון ומתערבת עם אדוארד. למרות הקשיים הראשוניים שלהם, השניים מתאהבים, אך מערכת היחסים ביניהם מאוימת מהסכנה הנשקפת מאופיו הערפד של אדוארד ומהפרעה של יצורים על טבעיים אחרים, כולל חבר ילדות של בלה ג'ייקוב, שהוא איש זאב.
הסרט השני, "ירח חדש" (2009), מתמקד בתוצאות של טרגדיה שמפרידה בין בלה לאדוארד, וגורמת לה לחפש נחמה אצל ג'ייקוב. בינתיים, אדוארד צריך להתמודד עם ההשלכות של מעשיו, בעוד בלה נמשכת לעולם של ערפדים ואנשי זאב, ומסכנת את חייה.
הסרט השלישי, "ליקוי חמה" (2010), רואה את שובו של אויב ערפד זקן, שמאיים על שלומם של בלה ושל כל העיירה פורקס. אדוארד וג'ייקוב חייבים לשים בצד את המחלוקות ביניהם כדי להגן על בלה ולעצור את האויב, בעוד בלה חייבת לבחור בין השניים ולהחליט איזה סוג עתיד היא רוצה.
הסרט הרביעי, "שחר מפציע חלק 1" (2011), מפרט את החתונה וירח הדבש של בלה ואדוארד, ואת תחילת חייהם המשותפים כבעל ואישה. עם זאת, האושר שלהם קצר מועד, שכן ההיריון של בלה עם ילד חצי אנושי וחצי ערפד מסכן את חייה ומאלץ את בני הזוג להתמודד עם אתגרים ועימותים חדשים.
הסרט החמישי והאחרון, "שחר מפציע חלק 2" (2012), עוסק בהשלכות של הפיכתה של בלה לערפד ובהולדת בתה, רנסמי. משפחת קאלן חייבת להגן על ילדה מפני הוולטורי, המאמינים שרנסמי היא ילד אלמוות ולכן מהווה איום על אורח חייהם. הסרט מסיים את הסדרה בפתרון הקונפליקטים השונים וקשירת הקצוות הרופפים של העלילה.
סרטי "דמדומים" ידועים בתפיסה הייחודית שלהם על ז'אנר הערפדים והנושאים שלהם של אהבה, סכנה ומשפחה.
הסצנה היא מהסרט השני של סדרת דמדומים, "ירח חדש", ומתרחשת באולם קולנוע שבו בלה, ג'ייקוב ומייק צופים בסרט. ג'ייקוב מתגרה בבלה על העדפתה לסרטי פעולה, בעוד מייק נהיה חולה וצריך לעזוב. במהלך הסצינה, ג'ייקוב ובלה דנים במערכת היחסים ביניהם, כאשר ג'ייקוב מתוודה על רגשותיו כלפי בלה ומנסה לשכנע אותה לתת לו הזדמנות. בלה, לעומת זאת, מתנגדת לחיזוריו של ג'ייקוב ומנסה להסביר שהיא זקוקה לו כחבר, לא כבת זוג רומנטית. היא גם מזכירה שהסיבה להתנגדותה היא בגלל רגשותיה לאדוארד.
הסצנה חוקרת את המתח בין מערכת היחסים של ג'ייקוב ובלה לבין הייצוג המטאפורי של טוב ורע. לפי המטאפורות הבסיסיות של הסרט, ג'ייקוב מייצג את ההיבט ה"חם", הטוב והבטוח של מערכות יחסים, בעוד אדוארד מייצג את ההיבט "הקר" והמסוכן. סצנה זו מדגישה את הניגוד בין ג'ייקוב לאדוארד, ומדגיש את המאבק הפנימי של בלה בין רגשותיה לג'ייקוב לבין נאמנותה לאדוארד. ה"דם החם" של גייקוב מתבטא בסצינה כשבלה נוגעת בו ומציינת כמה חם הוא בדיוק כאשר הוא מתחיל להראות תוקפנות כלי מייק. מדגיש גם המטפאורה "דם חם" כמישהו תוקפני.