שוט של אדם אחד, בדרך כלל בקלוז-אפ או מדיום שוט. נהוג לכסות דיאלוג (ולעיתים גם פעולה) גם בסינגלים של הדוברים. זה מקל על העריכה ועוזר לעיתים קרובות "לשפר" את המשחק.

אחד הסינגלים הכי מפורסמים בתולדות הקולנוע של המפרי בוגארט בסרט "קזבלנה" (1942) - הסצנה מתרחשת בבית הקפה של ריק, כאשר הלקוחות מתחילים לשיר את "לה מרסייז" (ההמנון הצרפתי) כדי להטביע את קולם של קצינים גרמנים ששרים שיר פטריוטי גרמני. ריק בליין, אותו משחק האמפרי בוגארט, נותן הנהון קטן אך משמעותי לראש התזמורת להתחיל לנגן את "לה מרסייז". השוט הוא שוט סינגל. פעולה זו של התנגדות הופכת לסמל עוצמתי נגד הכוחות הכובשים.

האמפרי בוגארט קיבל ביקורות מעולות על המשחק העדין והמרתק שלו בסצנה הזו ואיך הוא הפך אותה לאחד מהרגעים הזכורים ביותר בהיסטוריה הקולנועית. ישנן כמה שמועות לגבי השוט של ריק בליין בסצנה המדוברת מ"קזבלנקה". אחת השמועות הנפוצות היא שהשוט שבו רואים את ריק מהנהן בראשו, לא צולם במקור לסצנה הזו, אלא נלקח מטייקים אחרים שבהם הוא עשה הנהון דומה. הסיבה לשמועה זו נובעת מהמאפיינים של הפקת הסרט באותן שנים, שבהן לא תמיד היה מספיק זמן או משאבים לצלם כל סצנה בדיוק כפי שתוכנן. כתוצאה מכך, הבמאים והעורכים לעיתים השתמשו בצילומים קיימים מסצנות אחרות כדי להרכיב את הסצנות הדרמטיות בצורה משכנעת.

אין הוכחות חד משמעיות לשמועה זו, והיא נותרת בעיקר כחלק מהמיתולוגיה שמסביב להפקת הסרט האיקוני הזה. עם זאת, בין אם זה נכון או לא, השוט הזה נחשב לאחד הרגעים הבלתי נשכחים בקולנוע בזכות ההשפעה הרגשית שלו והסמליות שבו.