מונטאז' רוסי או יותר נכון לקרוא לו מונטאז סובייטי הוא סגנון עריכה קולנועי שפותח בעיקר על ידי קולנוענים סובייטים בשנות ה-20 של המאה ה-20, כמו סרגיי אייזנשטיין, ודזיגה ורטוב. סגנון זה שם דגש על השפעת החיבור של שוטים שונים ליצירת משמעות חדשה והעברת מסרים אידיאולוגיים. הנה כמה עקרונות מרכזיים של עריכת מונטאז' בניגוד לעקרונות העריכה הקלאסית:

1. במקום עריכה רציפה (Continuity Editing) השומרת על רצף חלק והגיוני של העלילה בערכת המונטז יש עריכת התנגשות (Montage of Attractions): חיבור שוטים בצורה כזו שהם יוצרים מתח ומעוררים תגובות רגשיות חזקות מהצופה. השוטים לא בהכרח עוקבים אחרי רצף עלילתי אלא נבחרים בגלל האפקט המשותף שהם יוצרים.
2.  נטיה לותר על אסטבלישינג לונג שוט (Establishing Shot ) ולהשתמש רק בשוטים קרובים יותר ובלי הדגשת האוריינטציה המרחבית. אם יש שוטים רחבים הם בדרך כלל לא נועדו כדי לתת לצופה מידע על הסביבה אלא כדי להדגיש רעיון או כדי ליצור ניגוד.
3. נטייה לותר על קאט תואם פעולה (Cut on Action) ולהשתמש בקאטים מודגשים, גאמפ קאטס.
4. התעלמות מחוק ה-180 מעלות.
5. השוט/ריברס שוט (Shot/Reverse Shot) המוטנאזי - לא כולל אובר דה-שולדר אלא עשוי מסינגלים בלבד.
6. חיתוך לפי מבט (Eyeline Match): התאמה של קווי המבט של הדמויות כך שהצופה יבין לאן הדמות מסתכלת ומה היא רואה.
7. כללים נוספים - שאינם מתנגשים בהכרח עם העריכה הקלאסית, אך מודגשים יותר בעריכת המונטאז':
   • עריכת רעיונות (Intellectual Montage): שימוש בעריכה כדי ליצור רעיונות או מסרים מופשטים על ידי חיבור שוטים בעלי תוכן סמלי. לדוגמה, חיבור בין שוט של ציפור לבין שוט של אדם כדי לסמל חופש.
   • עריכת מתנגדות (Dialectical Montage): על פי אייזנשטיין, עריכה זו מתבססת על רעיון הדיאלקטיקה של מרקס והגל, כלומר, יצירת סינתזה חדשה מתוך התנגשות בין תזה לאנטיתזה. כל שוט מתנגש עם השוט הבא כדי ליצור רעיון חדש.
   • שוטים קצרים ומהירים (Rapid, Short Shots): שימוש בשוטים קצרים ומהירים כדי ליצור תחושת דחיפות, מתח וקצב מהיר.
   • סינמטוגרפיה פיוטית (Poetic Cinematography): שילוב של תמונות פיוטיות וסמליות כדי ליצור אפקטים אמנותיים ומושגיים.

יש סרטון קצר של 10 דקות על ההיסטוריה והסגנון של מונטאז' סובייטי.

ודוגמה מודרנית של מונטאז סובייטי בתוך סרט קלאסי היא מ"ויפלאש" (2014).