קריאת מד אור מסוג היסטוגרמה במצלמה או בתכנת העריכה היא כלי חשוב לצילום דיגיטלי המאפשר לצלם להבין ולכוון את החשיפה בתמונה. ההיסטוגרמה מציגה גרף של התפלגות רמות הבהירות בתמונה, מבהיר (שמאל) ועד כהה (ימין). הבנה נכונה של ההיסטוגרמה מאפשרת לצלם לוודא שהחשיפה מאוזנת ולמנוע אובדן פרטים בחלקי התמונה הבהירים והכהים.

הנה הסבר מפורט על קריאת היסטוגרמה:

1. מבנה ההיסטוגרמה

ההיסטוגרמה מורכבת מגרף קו שבו ציר ה-X מייצג את רמות הבהירות (מ-0 ל-255) וציר ה-Y מייצג את מספר הפיקסלים בכל רמת בהירות.

• ציר ה-X: מייצג את רמות הבהירות, מ-0 (שחור מוחלט) בצד שמאל ועד 255 (לבן מוחלט) בצד ימין.
• ציר ה-Y: מייצג את מספר הפיקסלים שיש להם את רמת הבהירות המסוימת.

2. קריאת ההיסטוגרמה

• חלק שמאלי: מייצג את הצללים והחלקים הכהים בתמונה. ערכים קרובים ל-0 הם שחורים וצללים עמוקים.
• חלק אמצעי: מייצג את הטונים הבינוניים בתמונה, מה שמכונה לעיתים "אפור בינוני".
• חלק ימני: מייצג את החלקים הבהירים וההיילייטים בתמונה. ערכים קרובים ל-255 הם לבנים ובהירים מאוד.

3. דוגמאות לקריאת ההיסטוגרמה

• היסטוגרמה מאוזנת: כאשר הגרף מתפרס באופן אחיד על פני כל רוחב ההיסטוגרמה, הדבר מעיד על טווח דינמי רחב ומגוון טוב של רמות בהירות.
• היסטוגרמה שמאלית: אם רוב הגרף נמצא בצד השמאלי, התמונה כהה מדי (Underexposed).
• היסטוגרמה ימנית: אם רוב הגרף נמצא בצד הימני, התמונה בהירה מדי (Overexposed).
• היסטוגרמה עם פיקים בקצוות: אם יש פיקים גבוהים בשני הקצוות של ההיסטוגרמה, זה עשוי להצביע על אזורים בתמונה שהם לגמרי שחורים או לבנים, מה שמוביל לאובדן פרטים (clipping).

4. שימושים מעשיים בהיסטוגרמה

• בדיקת חשיפה: לוודא שהתמונה לא כהה מדי ולא בהירה מדי.
• תיקון חשיפה: במידת הצורך, לשנות את פרמטרי החשיפה (כגון ISO, מהירות תריס או מפתח צמצם) כדי להזיז את ההיסטוגרמה לכיוון הרצוי.
• זיהוי איבוד פרטים: בדיקת קצוות ההיסטוגרמה לזיהוי אזורים של clipping.