ניסוי קולשוב הוא ניסוי מפורסם שנערך על ידי הקולנוען הרוסי לב קולשוב בשנות ה-20 של המאה ה-20. הניסוי מדגים את עקרון העריכה הקולנועית וכיצד חיבור של שוטים שונים משפיע על הבנת הצופה והמשמעות המיוחסת לסצנות.

מהלך הניסוי

קולשוב הציג לצופים רצף של שוטים במבנה הבא:

1. שוט של פניו של שחקן (משחק בהבעה ניטרלית).
2. שוט של אובייקט כלשהו, למשל:
   • צלחת מרק.
   • ילדה קטנה בארון.
   • אישה שוכבת בארון מתים.

התוצאה

קולשוב גילה שהצופים ייחסו לשחקן רגשות שונים בהתאם לשוט שהופיע אחרי פניו:

• כשהראו את צלחת המרק, הצופים חשו שהשחקן מביע רעב.
• כשהראו את הילדה הקטנה, הצופים חשו שהוא מביע רוך ואהבה.
• כשהראו את האישה המתה, הצופים חשו שהוא מביע עצב.

המשמעות

הניסוי הדגים כיצד רצף של שוטים, למרות שכל שוט נפרד מהאחר, יוצר משמעות שונה אצל הצופים בהתאם להקשר. זה מראה שהמשמעות הקולנועית נוצרת לא רק מהתוכן של השוטים עצמם, אלא גם מהאופן שבו הם מחוברים יחד.

תרומה לקולנוע

ניסוי קולשוב השפיע רבות על הקולנוע והעריכה הקולנועית בכך שהראה את החשיבות של עריכה ביצירת משמעות וסיפור. זה היה בסיס לפיתוח טכניקות עריכה שונות שמשמשות עד היום בקולנוע ובטלוויזיה ובמיוחד על העריכה הסינתטית ועל עריכת המונטאז' הרוסי.