בלוקינג – או בעברית: העמדה – הוא המונח הקולנועי לתיאור הסידור והתנועה המכוונת של הדמויות (והמצלמה) בתוך הסצנה. מדובר בתכנון מוקפד של המיקום, הזווית, התזוזה והקצב של הדמויות והאלמנטים בחלל הצילומי, באופן שמשרת את הסיפור, הרגש, והמסר הדרמטי.

העמדה טובה:

• מדגישה את מערכות היחסים בין הדמויות (מי שולט? מי מרוחק? מי מבודד?).

• תורמת להבנת הדינמיקה הדרמטית בסצנה.

• יוצרת קומפוזיציה ויזואלית מעניינת ואסתטית.

• מאפשרת תזמון מדויק בין תנועה, דיאלוג ועריכה.

• משפיעה על תחושת הזמן והמרחב של הצופה.

 מה כולל בלוקינג?

1. מיקום הדמויות בחלל

   • מי עומד קדימה? מי ברקע?

   • האם הדמות ישובה או עומדת? זזה או קפואה?

2. תנועה

   • מתי ואיך דמות נכנסת או יוצאת מהפריים?

   • האם היא מתקרבת למצלמה (אינטימיות, איום) או מתרחקת (בדידות, התרחקות)?

3. יחס בין דמויות

   • האם הן מביטות זו בזו? מתעלמות?

   • האם יש מחיצה ביניהן (שולחן, דלת)? מרחק פיזי שמבטא ריחוק רגשי?

4. מחוות גוף ותנועה קטנה

   • תנועת יד, עמידה, ישיבה – כל תנועה מספרת משהו.

   • דמות שמסתובבת בגבה יכולה לבטא התנגדות או סוד.

5. שימוש בחפצים ואביזרים

   • דמות שמשחקת עם כוס קפה, עם מפתח, או מחזיקה חפץ – יוצרת משמעות דרמטית או פסיכולוגית.

     לדוגמא:

   • 

   • מתוך סצנת המפגש הראשונה בין אדוארד לגיבורה בסרט "המספריים של אדוארד" (Edward Scissorhands), בבימויו של טים ברטון. זוהי דוגמה חזקה לשימוש בבלוקינג (העמדה) כדי לבטא רגש, מבנה עלילתי, ומאפייני דמות.

     ---

     דוגמה לבלוקינג מתוך "המספריים של אדוארד" – סצנת המפגש הראשונה

     מה אנחנו רואים בתמונה?

     • אדוארד נמצא לבדו, במרכז החלל, הולך באיטיות לעבר הדמות שפונה אליו לראשונה.

     • הוא מואר באור רך שמסתנן דרך חורי התקרה – האור לא ישיר, אלא מנוקד, כאילו העולם מסכים רק בקושי "להאיר" עליו.

     • התקרה משופעת ונמוכה, סוגרת עליו ומוסיפה לתחושת הזרות והכליאה.

     • הידיים שלו (שמספריים במקומן) נמתחות לצדדים, דבר שמדגיש גם את החריגות וגם את חוסר היכולת שלו לשלוט במרחב.

     ---

     מה הבלוקינג אומר?

     1. מיקום הדמות במרכז הפריים:

        • מבליט את אדוארד כנקודת המיקוד הרגשית של הסצנה.

        • יחד עם זאת, הוא שוקע בתוך הצללים – הוא נוכח אבל לא לגמרי "שייך".

     2. העמדה בחלל סגור ומוזנח:

        • משקפת את תחושת הבידוד של הדמות ואת חייה בבדידות בעליית הגג.

        • התקרה הלוחצת יוצרת תחושת דיכוי רגשי.

     3. תנועה זהירה קדימה:

        • הצעדים של אדוארד איטיים וזהירים, כאילו הוא חושש לפגוע או להיפגע.

        • הוא פונה לקראת הקול שמדבר אליו, אבל בלי בטחון.

     4. שפת גוף - ידיים פתוחות:

        • המספריים נראות כמו סכנה, אבל הפתיחה שלהן לצדדים יוצרת דימוי כמעט צלב או ילד חסר ישע.

        • זה מעורר סימפטיה ומתח בו זמנית.