המודל "שבע הרמות" מתאר את מסעו של תלמיד קולנוע – מהתבוננות ראשונית ועד יוצר עצמאי טוטלי. הוא אינו מדרג היררכי שבו רק הפסגה נחשבת, אלא רצף התפתחותי פתוח שבו כל תלמיד/ה יכול/ה למצוא את דרכו הייחודית.

שלב 1 – הצופה (Observer)

סצנה: שרון טייט צופה בעצמה בקולנוע ("היו זמנים בהוליווד")

• התלמיד לומד קודם כול להיות קהל, להתפעל, לספוג.

• הסצנה מדגישה חוויית צפייה תמימה, ההתרגשות מהקהל סביבך, ההתבוננות על המסך.

• זהו שלב של “איך עושים את זה?” לפני העשייה הפעילה.

שלב 2 – המספר (Storyteller)

סצנה: אמלי מחזירה את קופסת הילדות ("אמלי")

• כאן נולדת הדחף לספר סיפור. גם פעולה קטנה יכולה לשאת אמירה גדולה.

• אמלי יוצרת נרטיב שמחבר עבר, הווה ורגש – בדיוק כמו תלמיד שמתחיל לכתוב סצנה ראשונה.

• התלמידים מגלים את כוח העלילה, הקונפליקט והאמפתיה.

שלב 3 – הגיריסט (Gear Head)

סצנה: בונד פוגש את Q ("ספקטרה")

• זוהי ההתאהבות בציוד: מצלמות, גאדג’טים, תוכנות.

• בסצנה רואים איך טכנולוגיה מגדירה את האפשרויות הסיפוריות.

• תלמידים בשלב הזה עסוקים בלחקור אפקטים ותוכנות – ההבנה שהטכניקה היא כוח, אבל גם מלכודת אם לא משרתת סיפור.

שלב 4 – המשת״פ (Collaborator)

סצנה: שוד הקלפים ("האשליה 2")

• קולנוע הוא אמנות צוותית.

• השוד מתנהל כמו כוריאוגרפיה קבוצתית – כל משתתף מוסיף חלק קטן כדי ליצור שלם גדול.

• התלמיד מבין שהמעבר הוא מ“הסרט שלי” ל“הסרט שלנו”.

שלב 5 – האמן התמטי (Thematic Artist)

סצנה: קריסטוף מדבר עם טרומן ("המופע של טרומן")

• מעבר מהשאלה “איך לספר” ל“למה לספר”.

• בסצנה נחשפת האמירה הפילוסופית – חופש מול שליטה, מציאות מול ייצוג.

• תלמידים בשלב זה לומדים לגייס את כל הכלים הקולנועיים כדי להעביר רעיון או עמדה.

שלב 6 – השואו-ראנר (Showrunner)

סצנה: ליידי קתרין דה בור‎ג מתעמתת עם אליזבת’ ("גאווה ודעה קדומה")

• תלמיד שמפתח ראייה מערכתית: ניהול חזון, קונפליקטים, יחסי כוח.

• כמו אליזבת’ שעומדת על שלה מול סמכות חזקה – גם כאן מדובר בהובלת פרויקט מול לחצים חיצוניים.

• זהו שלב ההנהגה: גיוס צוות, ניהול תקציב, עמידה בלוז, ושמירה על החזון.

שלב 7 – השרדיטור (Shreditor)

סצנה: הסוף של "דספרדו" (רוברט רודריגז)

• רודריגז הוא דוגמה ליוצר טוטלי – כתב, ביים, צילם, ערך, והלחין.

• זהו ה־“one-man-band” של הקולנוע – שליטה בכל תחום, ויכולת להוציא לפועל חזון מלא כמעט לבד.

• תלמיד שמגיע לשלב הזה לא רק יוצר אלא גם יודע לשווק, להגיש לפסטיבלים, ולבנות שם מקצועי.

• לא כל תלמיד צריך לשאוף לרמה 7 – יש מי שיגיע לשיא כאמן תמטי (רמה 5), כמפיק מנהיג (רמה 6), או כטכנאי וירטואוז (רמה 3–4).

• המודל מאפשר זיהוי עצמי – כל תלמיד יכול לזהות את עצמו ברצף, להבין נטיות טבעיות ולכוון את ההתפתחות האישית.

---

📌 בסופו של דבר, המודל לא מתאר “מי יותר טוב”, אלא מציע מפה של אפשרויות – כל תלמיד/ה מוצא/ת בה את הדרך האישית שלו/שלה להיות יוצר קולנועי.