כדי להבטיח הקרנה חלקה, אנחנו לא רק מעבירים קבצים – אנחנו מבצעים תהליך אריזה מסודר. DCP הוא חבילת נתונים רגישה, והמבנה שלה חייב להישמר במדויק.
כפי שניתן לראות בדרייב שלנו, אנחנו עובדים לפי קונבנציה קבועה: שם המוסד (או הפסטיבל) + שם התלמיד + השם התקני של ה-DCP.
למה זה חשוב? כשיושבים בחדר ההקרנה, אנחנו צריכים לזהות בשנייה מי שלח מה. אם תשנו את שם התיקייה ש-DCP-o-matic יצרה, המקרן עלול לא לזהות את ה-DCP.
ההנחיה: שמרו על השם המדויק ש-DCP-o-matic מייצרת. זהו שם בעל משמעות טכנית (רזולוציה, יחס תמונה, שפת שמע ועוד). הקובץ שאתם מעלים לדרייב צריך להיות ה-RAR שנוצר מהתיקייה הזו.
כשאנחנו אורזים את ה-DCP ב-WinRAR, אנחנו בוחרים בשיטת Store.
מה זה אומר? התוכנה לא מנסה "לדחוס" (Compression) את המידע, אלא רק "לארוז" אותו לתוך קובץ אחד (RAR).
למה לא דחיסה רגילה? קבצי ה-DCP שלכם כבר דחוסים בפורמט JPEG 2000. ניסיון לדחוס אותם שוב ב-WinRAR לא מקטין את הקובץ בצורה משמעותית, אבל כן מבזבז זמן יקר של המחשב גם בזמן האריזה וגם בזמן הפתיחה בחדר ההקרנה.
התוצאה: בחירה ב-Store היא הדרך הכי בטוחה והכי מהירה להבטיח שהמידע עובר "ביט לביט" ללא שגיאות.
אריזה: לחצו קליק ימני על תיקיית ה-DCP > Add to archive.
הגדרת שיטה: בחלון שנפתח, ודאו שב-Compression method בחרתם Store.
שם הקובץ: ודאו ששם ה-RAR שנוצר זהה בדיוק לשם התיקייה המקורית (כפי שמופיע בדוגמה בדרייב).
העלאה: העלו את הקובץ לדרייב המגמה בתיקייה המתאימה.
אישור: ודאו שההעלאה הסתיימה במלואה לפני שאתם סוגרים את הדפדפן.